החלטה בתיק ה"פ 8004-08-09

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי מר ארם דניאל (להלן: "המבקש"), לפיה תינתן על ידי בית המשפט הנחייה לשמאי שמונה על ידי הצדדים, מכוח הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 07/03/11, וזאת בקשר למחלוקת שנתגלתה בין הצדדים באשר לפרשנות הוראת הסכם הפשרה ביחס לשמאות השמאי.

2.         מעיון בבקשת המבקש עולה, כי המחלוקת בין הצדדים נסבה לעניין סעיף 4 להסכם הפשרה, הקובע כדלקמן:

                   "הצדדים ימנו שמאי מוסכם מטעמם ובהעדר הסכמה על זהותו, ימנה בית המשפט שמאי שיעריך את שוויה של זכות בעלות נקייה בחצר צמודה לדירת התובעת בשטח המשתרע משני הקירות החיצוניים שלה ועד לגבול החלקה מול קירות אלה (להלן: "החצר"). עלות השמאי תוטל על שני הצדדים באופן שווה. הצדדים יהיו זכאים להפנות לשמאי שאלות הברה ותשובות השמאי לשאלות ההבהרה יהוו חלק בלתי נפרד מחוות דעתו.

                   השמאי יקבע מה שווי הבעלות בשטח החצר והנתבע ישלם לתובעת את סכום השווי שנקבע על ידי השמאי ביחס לחצר, ובלבד שהסכום שישלם הנתבע לתובעת לא יעלה על 25,000 ש"ח, וזאת גם אם הערכת השמאי תהייה גבוהה מסך של 25,000 ש"ח".

3.         המבקש סבור, כי הערכת השווי אמורה להיעשות מבלי שתוענק משמעות לעובדת סמיכות החצר ולהיותה צמודה לדירת המשיבה, וכי על השמאי לבחון את שווי החצר במנותק מהיותה צמודה לדירת המשיבה ובהתעלם מהעלאת ערך דירת המשיבה, בעקבות הצמדתה של החצר אל הדירה.

4.         המשיבה חולקת על עמדת המבקש, ולגרסתה עמדת המבקש אינה מתיישבת עם פרשנות מילולית של הסכם הפשרה, עם הלך דעתם של הצדדים ועם כוונת הצדדים, כפי שניתן לה ביטוי במסגרת המשא ומתן שקדם לחתימת הסכם הפשרה ובהסכם הפשרה עצמו.

            המשיבה טוענת, כי פרשנות ראויה של הוראת הסכם הפשרה בסעיף 4 בפרט מחייבת, כי השמאות שתיערך תתבצע בהסתמך על העובדה, כי מדובר בחצר בבעלותה הנקייה, המשויכת לדירה, ואשר שוויה מושפע מזיקה פיזית ומשפטית זו.

5.         לאחר שהצדדים הגישו טיעונים, ביקשו הצדדים בישיבת בית המשפט מיום 16/01/12, כי בית משפט זה יכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, חרף העובדה כי מדובר בפרשנות הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין.

6.         לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים סבורני, כי הדין עם המשיבה.

7.         עיון בסעיף 4 להסכם הפשרה מעלה, כי מבחינה לשונית הגיעו הצדדים להסכמה מפורשת, לפיה השמאות שתיערך תבוצע ביחס לשווייה של זכות בעלות נקייה בחצר צמודה לדירת המשיבה. מכאן, שהפרשנות שהמבקש טוען לה אינה מתיישבת כלל עם לשון הוראת הסכם הפשרה, והטענה, לפיה האמור בסעיף 4 להסכם הפשרה נועד לתאר את מיקום החצר ולא את הסטאטוס המשפטי להערכתה, כאילו יש להעריכה כחצר השייכת לרכוש משותף ולא בבעלות המשיבה, אינה מתיישבת כלל עם לשון ההסכם.

8.         מעבר לצורך אוסיף ואציין, כי טענת המבקש אינה מתיישבת גם עם כוונת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם הפשרה.

            בסעיף 5 להסכם הפשרה נקבע על ידי הצדדים כדלקמן:

            "על אף האמור בסעיף 4 לעיל, ניתנת בזאת לנתבע אפשרות להביא למצב בו ניתן יהיה להצמיד את שטח החצר בפועל לדירת התובעת, וזאת בתוך 60 ימים הנמנים ממועד שיינתן להסכם פשרה זה תוקף של פסק דין, שבמהלכם יעוכב מינוי השמאי הנ"ל.

            היה ורישום ההצמדה של החצר יצא לפועל בתוך התקופה הנ"ל, לא יהיה צורך במינוי שמאי ולא תהא חובת תשלום על הנתבע.

            במקרה ולא יעלה בידי הנתבע להצמיד את שטח החצר כאמור בסעיף זה, יחול האמור בסעיף 4".

            עיון בסעיף 5 להסכם הפשרה מעלה, כי המבקש ביקש להשאיר בידו את האפשרות לחסוך את תשלום הפיצוי הכספי למשיבה, כעולה מסעיף 4 להסכם הפשרה, ובאופן שכלל בסעיף 5 להסכם הפשרה הוראה בדבר הזכות להצמדת הגינה לדירת המשיבה, חלף מתן הפיצוי שנקבע בסעיף 4 להסכם הפשרה.

            לאור האמור עולה, כי כוונת הצדדים הייתה, לאפשר למבקש להצמיד את שטח הגינה לדירתה של המשיבה תוך 30 יום מיום שתינתן הערכת השמאי ו/או לחילופין לשלם את שוויה של זכות זו על פי הערכת השמאי. יצוין, כי הדברים עולים אף מטיוטת הסכם הפשרה שצירפה המשיבה לתגובתה.

9.         לאור כל האמור, יערוך השמאי שמאות ביחס לשווייה של זכות בעלות נקייה בחצר צמודה לדירת המשיבה בשטח הנקוב בהסכם הפשרה, אשר מהווה חלק אינטגראלי מהדירה. לאור הוראת סעיף 4 להסכם הפשרה, לא יעלה הסכום שיידרש המבקש לשלם למשיבה, ממילא, על סך של 25,000 ש"ח, גם אם הערכת השמאי תהא גבוהה מן הסך הנ"ל.

10.        בנסיבות העניין, הנני מחייבת את המבקשת לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 800 ש"ח.